פלאפון וילדים
אני זוכר את הפעם הראשונה שקיבלתי פלאפון. זה היה קצת לפני הגיוס שלי. לא היה לי צורך בפלאפון לפני זה, אך היום זה מצרך וראיתי כבר ילדים בכיתה א' עם פלאפון אישי.
הבעייה העיקרית עם הפלאפון היא התלות.
אסור שהילדים יפתחו תלות במכשיר. מכיוון שיש בו כל כך הרבה דברים והוא תמיד מתחדש (משחקים, אפליקציות, מראה הפלאפון, מגני פלאפון) - הוא תמיד ימשוך תשומת לב.
זה מובן הרי למה ילדים ירצו שיהיה להם פלאפון משלהם אבל חייבים לזכור לשים לזה גבולות.
כמו שהייתי ילד ושמו לי גבול עם שעות המחשב שמותר לי ביום - כך גם היום עם הפלאפון, כי הרי הפלאפון זה מחשב לכל דבר.
למרות כל האפליקציות החברתיות לדוגמת וואטסאפ (או פייסבוק למרות שמותר לפתוח שם חשבון רק בגיל 16), הפלאפון מגביל חברתית.תחשבו איזה כיף היה לכם לשחק כדורגל, גומי, קלאס או מחבואים עם הילדים. זה עשייה פיזית - קפיצה, ריצה, תקשורת עם ילדים נוספים ועוד גורמים שמוסיפים הרבה לילד.
עם הפלאפון זה לשקוע בתוך מסך. ולדעתי - ילד מטבעו צריך להוציא אנרגיות, להשתחרר, לשחק עם חברים ולאו דווקא עם מסכים.
ישנם הרבה יתרונות בפלאפון לצד החסרונות (ואפילו לא דיברתי על עניין החרמות וקבוצות וואטסאפ שמחרימות ילדים) אבל הכי חשוב הוא לדעת לשים גבול. שהפלאפון לא ישתלט על הילד.