הילדה שלימדה אותי להקשיב

כשעבדתי בצהרון למדתי להכיר יותר טוב את הילדים. מי שהדריך קבוצה או היה מורה יודע איך זה - יש חבורות של ילדים, יש ילדים ביישנים, שקטים, שובבים, שקדנים, כאלה שתמיד פונים אלייך לקבלת עזרה ועוד... 

​

באחד מן הימים, הייתה חבורת בנות שהחליטה לא להקשיב לי.

כ"עונש", אני תמיד אמרתי לילדים לכתוב את מה שקרה, לא מכתבי סליחה אלא אני רוצה לראות מהצד שלהם מה קרה - מה גרם להם לא להקשיב לי.

 

משום מה, ברוב המקרים כתבו מכתבי סליחה אבל במה שהילדה הזאת כתבה, היה משהו מאוד מאוד משמעותי שאותו גם בהפעלות שלי, אני מנסה להעביר (בהפעלות לימי הולדת איני אומר את זה ישירות אבל בהפעלות לקייטנות אני תמיד מסיים בערך החשוב הזה).

והמשהו הזה הוא ערך. אולי אחד הערכים החשובים (אם לא הכי חשוב) בעבודה עם ילדים - הקשבה. 
יש סיבה להתנהגות וחשוב להקשיב לילד לפני שצועקים, מענישים או שופטים לרעה. 

זה מאוד קל להאשים ילד במעשה אבל אני מאמין שאם נקשיב, נצליח להבין את הילד וזה הרבה יותר חשוב ויתרום גם למורה/מדריך וגם לילד.
אז עשיתי טעות.

 

לא שמתי לב שלא הקשבתי למה שלמאיה היה להגיד. זה בסדר להודות בטעויות ומאז ניסיתי להקשיב יותר... כדי לא לתת את ההרגשה שאין מי שידאג לך ויהיה שם כשצריך.
 

סליחה מאיה שלא הקשבתי.

מכולם ניתן ללמוד, גם מילדים בני 8.